החיים הטובים על פי מירה איתן

מירה איתן, אושיית היין והאלכוהול, מנהלת התקשורת והעיתונות של יקבי כרמל, ליוותה אותי בסיור קסום ביקב ראשון לציון


סיוון קידר | | 6/9/2016

מירה איתן, אושיית היין והאלכוהול, מנהלת התקשורת והעיתונות של יקבי כרמל, ליוותה אותי בסיור קסום ביקב ראשון לציון, המבנה ההיסטורי, העומד על תילו מעל 130 שנים. על הדרך שוחחנו על תרבות היין בארצנו הקטנטונת, האג'נדה המתגבשת בקרב היינים וההנהלה ביקבי כרמל ועל האהבה הגדולה שהפכה למקצוע

.

היא מתגוררת בפרדס חנה- כרכור, אך במשך רוב ימות השבוע עסוקה מתמיד בתל אביב. מעריכה יין טוב לצד ארוחה משובחת בקרב חברים, ומאמינה בכל ליבה כי תרבות היין והאלכוהול עשויה להגיע אל שולחן ארוחת הערב של כל בית בישראל. את הפלצנות השארנו מחוץ לדלתות היקב, ועל כוסית שרדונה מלווה בגבינות איכותיות שוחחנו בעיקר על האהבה הגדולה בחייה, האהבה ליין.

את המשיכה אל עולם האלכוהול גילתה מירה כבר בצעירותה, תשוקה שמשכה אותה אל עולם הבילויים וחיי הלילה. בתום שנתיים של ניהול פאב חיפאי, אשר היה בבעלותה, הבינה כי מדדה את הנעל הלא נכונה, ופנתה ללימודים בבית הספר "זמן אמיתי", בו לימדה בהמשך דרכה. לאורך השנים גילתה את עולם היין המסקרן, וגם בו התמקצעה. לפני 17 שנים פנו אליה ממגזין "דרך האוכל" לכתיבה בנושאי אלכוהול ויין. פניות נוספות זרמו אל מירה גם ממגזין יין וגורמה, עיתון גלובס, מעריב ועוד. עד לפני ארבע וחצי שנים עסקה בכתיבת טורים, כתבות וביקורות, עד אשר הגיעה הצעה מפתה מיקבי כרמל, לנהל את מחלקת העיתונות והתקשורת.

הביקורות לא אחרו להגיע, והופנתה כלפי מירה ויקבי כרמל ביקורת נוקבת באשר לניגוד האינטרסים, ובאשר למעורבותה ומעורבות בכירים נוספים בכלי התקשורת. בתגובתה לנושא מציינת מירה: "מאז כניסתי לתפקיד ביקבי כרמל אינני כותבת על יקבים, ואינני ממליצה על יינות מקומיים. הכתיבה שלי מתמקדת באלכוהול ובכתיבה שיווקית ליקבי כרמל".

אני מניחה שזו היתה החלטה לא פשוטה, להצתרף אל חברה מסחרית, ולהשאיר את האג'נדה המקצועית מאחור...

מירה: "את ההצעה מיקבי כרמל קיבלתי בשמחה, כיוון שתמיד האמנתי ביכולתו של היקב להוביל ולעמוד בראש החנית. האיכות הגוברת ביינות היקב וההשקעה המרובה לצד העובדה, שבכל שנות פעילותו (130 שנה) לא הפסידו אף בציר הקלו מאוד את הבחירה. במהלך שנות קיומו היקב עבר 2 מלחמות עולם, שלטון עות'מני ובריטי, כל  מלחמות ישראל, שנות בצורת ועוד, ומעולם לא הפסידו ולו בציר אחד. ההתמדה והעבודה הקשה המושקעת מוכיחים את עצמם. פרט לכך, יקבי "כרמל היו היקב המסחרי הראשון בארץ והגדול מכולם. גם היום הוא ממשיך להוביל ולסחוף אחריו בחדשנות ובתעוזה".

ליאור לקסר, היינן הראשי של היקב, מוביל אג'נדה נועזת במיוחד, ומשתייך לאסכולת העולם הישן. אני מניחה שזהו הקו המוביל את היקב ואת היינות המיוצרים בו אל כל בית בישראל.

מירה: "היינות המופקים ביקבי כרמל על ידי ליאור ויתר היינים המוכשרים אכן מיועדים להגיע אל כל בית בישראל מתוך ההכרה בכך שזהו מוצר צריכה בסיסי, בדומה לבקבוקי השתייה הקלה הניצבים על שולחן האוכל. המטרה שעומדת לנגד עינינו היא להפיק יינות, המשתייכים לעולם הישן, כלומר יינות פחות שריריים ובומבסטים, שישאירו טעם של עוד, יינות שניתן לשתות מהם 3 כוסות ולבקש עוד. ביקבי כרמל יינים שהוכשרו במקומות שונים בעולם, ויחד הם מייצרים את היינות המוצלחים של יקבי כרמל, כשליאור בראשם".

בסיורנו אנו חולפות על פני מרתפי היין הנעולים, ומתברר כי המבנה ההסטורי שהיווה אבן דרך ראשונית ביקבי כרמל עומד בפני סגירה. להפתעתי מספרת מירה כי השטח נקנה על ידי חברה פרטית, אשר תקים במקומו מתחם בילוי, קניות ומגורים. מידיעה שהגיעה אל מערכת ראשון בתפריט מתגלה כי גורמים מוניציפאלים מעורבים בסגירת היקב, וזו העת לחשוף מעט פרטים מן הארכיון: היקב נבנה בשנת 1990 הודות לתרומתו הנדיבה מאוד של הברון רוטשילד. שליחיו של הברון הגיעו כבר בשנות ה- 80 של המאה ה- 20 אל המתיישבים הראשונים, שגרו כאן באותה עת, וסייעו להם לצלוח קשיים ומשברים רבים עד אשר הצליחו להפיק יין איכותי מאדמת הקודש. בסיועו הכספי של הברון נבנו מרתפי היקב אשר היוו תפנית משמעותית ומוצלחת ביצור היין, ומאז ועד היום יקבי כרמל מייצאים יינות לרחבי העולם.

כיצד מוותרים על מבנה הסטורי שכזה? הלא היקב מעטר את נופיה של העיר, ומהווה חלק משמעותי מצמיחתה...

מירה: "היקב נבנה בראשית המושבה ראשון לציון, וסביבו התפתחה העיר. נראה שפעילות היקב מפריעה למבנים החובקים אותו, ולהיפך. היקב בזכרון יעקוב, שהוקם בשנת 1892 הוא למעשה העתק מדוייק של יקב ראשון לציון, וגם הוא משמר היסטוריה מפוארת מראשית היקב. אני אשמח לגלות בעתיד שהמורשת נשמרת, ושראשון לציון תישאר מושבה של יין. חלק מהמבנה ישאר, ואם אני ארשה לעצמי לחלום על כך, אשמח שיוקם במקום מוזיאון היין הישראלי הראשון. אין ספק שאסור לתת למורשת הזו ללכת לאיבוד, ומעט אירוני שתרומתו הראשונה של הברון רוטשילד ניתנה לפני 134 שנים בדיוק (27.10.1882)".

ולאן פנינו מועדות?

מירה: "בימים אלו נבנה יקב חדש באלון תבור, בו הושקעו כספים רבים על הציוד החדשני ביותר שיש. עובדי יקב ראשון לציון יוכלו להתברג במערך החדש, ועבודתינו תימשך כסדרה".

ובחזרה אל תרבות היין המתפתחת בארצנו ב- 2 העשורים האחרונים. נראה כי פלח שוק רחב נותר חסר ידע ומודעות בכל הקשור ליין. אני מדברת על קהל הסועדים במסעדות ברחבי הארץ.

מירה: "נמצא כי ב- 15 השנים האחרונות ישראלים שותים בממוצע 5 ליטר אלכוהול בשבוע. אצל התל אביבים זה מגיע ל- 18 ליטר צריכה ממוצעת לנפש. המאמצים שלנו בהרחבת המודעות וביצירת תרבות יין ואלכוהול באה לידי ביטוי בעיקר אצל הצרכנים העיקריים שלנו, המסעדות והבארים שצורכים יותר. זה שיקול כלכלי מקובל בהתחשב בעובדה שגם האמצעים שלנו מוגבלים בסופו של דבר. אני מאמינה בהדרכות מלצרים ובסיורים מודרכים במרכז התרבות בזכרון יעקוב. הם יכולים לתרום רבות להגדלת המכירות בכלל העסקים המשווקים יין ואלכוהול".

ועדיין רבים המלצרים המתקשים למכור יין ללקוח, שלא לדבר על להתאים לכל לקוח את היין המתאים לו.

מירה: "לכן אני ממליצה להכשיר את המלצרים אשר ידוע כי הם נמצאים בעסק לטווח הארוך. סטודנט שנה א', שיסיים את התואר בעוד 4 שנים, יכול להיות מתאים דיו. כמו כן, אני ממליצה להכשיר גם אוכלוסיה מבוגרת יותר, שמתעניינת בנושא ומוכנה ללמוד ולהתמקצע בו. האפשרויות הללו יעילות יותר מהכשרת צוות שלם, מאחר וקיימת תחלופה מהירה מידי בתחום".

ולפני סיום, מירה מבהירה: "תרבות יין ואלכוהול היא לא השתכרות מיין זול שרוכשים בפיצוציות. מדובר בתרבות שתייה בבית, בארוחות ובמסעדות. סך הכל יש ליין השפעה נפשית ובריאותית מאוד מיטיבה, ומומלץ לכל אדם לאמץ הרגלי שתייה בריאים". ולפני שתרוצו לגמוע מהבקבוק ששמרתם לאורחים נציין כי צריכת היין היומית המומלצת עומדת על כוס אחת. נברך לחיים?